החלטה בתיק מ"ת 6727-03-11 - פסקדין

1.         בהחלטה מיום 20.3.11 נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיבה לביסוס האישומים המיוחסים לה בכתב-האישום, וכי קמה נגדה עילת מעצר. הואיל ולא ניתן היה להזמין תסקיר משירות המבחן, מחמת שביתת העובדים הסוציאליים, שוחררה המשיבה בערובה ביום 21.3.11, לחלופת מעצר זמנית, של "מעצר בית" בבית ידידתה, זאת עד לקבלת תסקיר מעצר שיבחן את חלופת המעצר. משנתחוור מתסקיר שירות המבחן, כי המשיבה הפרה את תנאי "מעצר הבית" וחזרה להתגורר בדירתה, נעצרה המשיבה ביום 2.6.11 עד למתן החלטה סופית בבקשה. בתסקיר מעצר משלים התרשמה קצינת המבחן מהערכת סיכון גבוהה בעניינה של המשיבה, ציינה כי חלופת המעצר המוצעת על-ידי ב"כ המשיבה לא תפיג את הסיכון האמור, ועל-כן לא המליצה לשחרר את המשיבה לחלופת מעצר זו. על-רקע האמור, ולנוכח הפרת תנאי השחרור בערובה, עותרת המבקשת למעצרה של המשיבה עד לתום ההליכים. מנגד, גורס הסנגור, כי ניתן לאפשר למרשתו לשוב לדירת מגוריה, בתנאי "מעצר בית". אסקור תחילה את השתלשלות ההליכים בבקשה למעצר עד לתום ההליכים, ובהמשך - אתייחס לטיעוני הצדדים.

2.         נגד המשיבה הוגש ביום 3.3.11 כתב-אישום, שבו הואשמה בעבירות להלן: החזקת נשק - לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק); נשיאת נשק - לפי סעיף 144(ב) לחוק; איומים - לפי סעיף 192 לחוק (שתי עבירות); וירי באזור מגורים - לפי סעיף 340א לחוק. בכתב-האישום נטען, כי ביום 20.2.11, בסמוך לשעה 18:00, בבית המשפחה בשכונת עיסוויה בירושלים, פרץ ויכוח בין המשיבה לבין בתה המתלוננת, ילידת 1980 (להלן - המתלוננת), עת הגיעה המשיבה לחדרה של האחרונה. על-פי הנטען, מספר דקות לאחר מכן יצאה המשיבה מהחדר, וחזרה למקום שבידה אקדח אשר החזיקה ללא רשות על-פי דין. היא נעמדה בכניסה לחדר, וירתה לעבר המתלוננת יריה אחת. הירייה לא פגעה במתלוננת, אלא בקיר שמאחוריה, מעט מעל גובה הראש. בתכוף לירי, איימה המשיבה על המתלוננת כי בפעם הבאה "זה יהיה סופי". בהמשך, החביאה המשיבה את האקדח בתוך הבית. כן נטען בכתב-האישום, כי במועד סמוך לאירועים, איימה המשיבה על בני משפחתה כי תרצח אותם ביריות.

3.         לנוכח המחלוקת בעניין הראיות לכאורה ובדבר קיומה של עילת מעצר, ניתנה בשלב ראשון החלטה, ביום 20.3.11, בשאלות האמורות. מהטעמים שפורטו בהרחבה באותה החלטה נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתה של המשיבה בכל העבירות המיוחסות לה בכתב-האישום. כן נקבע, כי העבירות דנן ונסיבות ביצוען מקימות עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, הואיל וקיים יסוד סביר לחשש, כי שחרורה של המשיבה יסכן את ביטחונם של בני משפחתה - בכלל, ושל המתלוננת - בפרט. בנוסף, נקבע כי קמה נגד המשיבה עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק הנ"ל, היות שמדובר בעבירה אשר בוצעה תוך שימוש בנשק חם. עם זאת, נקבע בהחלטה כי הואיל והמשיבה נתונה במעצר במשך למעלה מחודש, והואיל ולא ניתן להזמין תסקיר מעצר מחמת שביתת העובדים הסוציאליים, תיבחן האפשרות לשחרר את המשיבה לחלופת מעצר, בתקופת ביניים עד להזמנת תסקיר מעצר, לאחר שיתאפשר לב"כ המבקשת לחקור את הערבים המוצעים.

4.         על-רקע ההחלטה האמורה, הציע ב"כ המשיבה כי מרשתו תשהה בחלופת מעצר בביתה של בתה מייסון. ואולם, לאחר חקירתה של הבת על-ידי ב"כ המבקשת בבית-המשפט ביום 20.3.11, ולאור נתונים שנמסרו לסנגור על-ידי ב"כ המבקשת, חזר בו הסנגור מההצעה האמורה.

5.         בדיון שהתקיים ביום 21.3.11 הציע הסנגור חלופת מעצר, לפיה תתגורר המשיבה בביתה של ידידתה, נאדרה טהאה בבית צפאפא בירושלים. נאדרה נחקרה על-ידי ב"כ המבקשת בבית-המשפט. היא הצהירה, כי היא מוכנה לארח בביתה את המשיבה ולפקח עליה, וכן התחייבה להתקשר למשטרה אם תעזוב המשיבה את הבית. על-רקע האמור, ובהסכמת הפרקליטות, שוחררה באותו מועד המשיבה בערבות, בכפוף לכך שתשהה בתנאי "מעצר בית" מוחלט בביתה של נאדרה טהאה, זאת לתקופת ביניים עד לקבלת תסקיר מעצר.

6.         בתסקיר מעצר, שהוגש ביום 31.5.11, ציינה קצינת המבחן כי נתחוור לה, בין-השאר משיחה עם המשיבה עצמה, כי המשיבה אינה מקיימת את תנאי השחרור בערובה, וחזרה להתגורר בביתה בעיסוויה, תוך הפרת תנאי השחרור בערובה. שירות המבחן ציין בתסקירו, כי משפחתה של המשיבה היא משפחה עם מערכת יחסים מורכבת ובעייתית, אשר רב הנסתר בה על הגלוי. קצינת המבחן התרשמה, כי המשיבה היא מניפולטיבית ונוטה להתנהגות אימפולסיבית ותוקפנית. כן העריכה קצינת המבחן, אשר אף נפגשה עם המתלוננת, כי האחרונה חשופה ללחצים ולמסרים מאיימים מצד בני המשפחה. לאור האמור, ונוכח העובדה כי המשיבה לא קיימה את תנאי השחרור בערובה, התרשם שירות המבחן מהערכת סיכון גבוהה הנשקפת מהמשיבה, וחיווה דעתו כי אין בחלופת המעצר הנוכחית כדי להפחית מעוצמת הסיכון. עוד ציין שירות המבחן, כי לצורך הפגת הסיכון, על המשיבה לשהות במקום קבוע עם השגחה ופיקוח צמודים; וכי לאור קווי אישיותה שתוארו לעיל, קיימת חשיבות להורות על איזוק אלקטרוני, כגורם מפקח נוסף. כל עוד מתקיימים תנאים אלו במלואם, המליץ שירות המבחן על מעצרה של המשיבה.

7.         בדיון שהתקיים ביום 2.6.11 הכחישה המשיבה את טענת קצינת המבחן, לפיה אישרה באוזניה כי חזרה לגור בביתה בעיסוויה. במענה לשאלות בית-המשפט, ציינה המשיבה כי לא חזרה לביתה בעיסוויה, וטענה כי התגוררה כל העת אצל נאדרה טהאה בבית צפאפא. ב"כ המאשימה ביקשה לעצור את המשיבה באותו מעמד, נוכח ההפרה של תנאי השחרור בערובה. מנגד, טען ב"כ המשיבה כי יש לקבל את גרסת מרשתו לפיה לא הפרה את תנאי השחרור בערובה, והקפידה להתגורר בביתה של נאדרה. באותו דיון הציע הסנגור חלופת מעצר אחרת, לפיה תשהה המשיבה בבית בתה ראידה בבאר-שבע; ואולם, נתחוור כי אין בביתה של הבת טלפון קווי, ולא ניתן להתקין במקום פיקוח אלקטרוני, כמומלץ על-ידי שירות המבחן.

8.         בהחלטה שניתנה ביום 2.6.11 הוריתי על מעצרה של המשיבה מחדש, עד למתן החלטה סופית בבקשה למעצר עד לתום ההליכים, זאת נוכח הסיכון הנשקף מהמשיבה, והאמור בתסקיר שירות המבחן. באותה החלטה הוריתי לשירות המבחן להכין בהקדם תסקיר מעצר משלים בעניינה של המשיבה, ולהתייחס, בין-השאר, לחלופת המעצר האחרונה שהוצעה על-ידי הסנגור, או לכל חלופת מעצר אחרת שתועלה על-ידו.

9.         בתסקיר מעצר משלים, מיום 12.6.11, צוין כי הסנגור הציע לשירות המבחן שהמשיבה תשהה בתנאי "מעצר בית" תחת פיקוח אלקטרוני בביתה של נאדרה טהאה, וכי על-רקע הצעה זו, נפגשה קצינת המבחן עם נאדרה. במהלך הפגישה ניסתה תחילה נאדרה לגונן על המשיבה, אך בהמשך אישרה באוזני קצינת המבחן, כי המשיבה עזבה את ביתה עוד ביום 12.4.11, דהיינו - לפני כחודשיים, וחזרה להתגורר בביתה בעיסוויה. כאשר הסבירה קצינת המבחן לנאדרה על משמעות הפיקוח אחר המשיבה, לרבות הפיקוח האלקטרוני, נסוגה נאדרה מהסכמתה לשמש כערבה למשיבה, וציינה כי לא תוכל לעמוד בתנאי השחרור בערובה. עוד ציינה קצינת המבחן, כי בשיחה טלפונית שקיימה עם המתלוננת, ציינה האחרונה כי קיבלה מסרים מאיימים מבני המשפחה, ובעיקר מגיסה. לאור האמור, העריך שירות המבחן כי קיימת רמת סיכון גבוהה מהמשיבה; ולנוכח התרשמותו מהמפקחת המוצעת - כמי שנוטה לגונן על המשיבה ומתקשה בהצבת גבולות ובמתן דיווח לרשויות במידת הצורך - נמנע מהמלצה על שחרורה של המשיבה לחלופת מעצר זו.

10.       בדיון שהתקיים ביום 13.6.11 הכחישה המשיבה את הפרת תנאי השחרור בערובה על-ידה. היא שבה וטענה, כי התגוררה כל העת בביתה של נאדרה בבית צפאפא, הכחישה כי הודתה באוזני קצינת המבחן שחזרה לגור בביתה בעיסוויה, וציינה כי אין אמת בדיווח שנתקבל מנאדרה טהאה, לפיו עזבה את ביתה עוד ביום 14.4.11. ב"כ המשיבה הציג במהלך הדיון לב"כ המבקשת תצהיר שעליו חתמה המתלוננת, לפיו מבקשת היא לבטל את תלונתה, וגרס כי יש בכך כדי לכרסם בתשתית הראייתית. ב"כ המאשימה עתרה למעצרה של המשיבה עד לתום ההליכים. היא הוסיפה והודיעה, כי תדאג לכך שהמשטרה תגבה בהקדם הודעה מהמתלוננת לנוכח התצהיר שהציג לה הסניגור; ויש להניח שבמסגרת הודעה זו תיחקר אף הטענה שהועלתה בתסקיר המעצר, לפיה מושמעים כלפי המתלוננת מסרים מאיימים מצד בני משפחתה. ב"כ המשיבה חזר בו מההצעה של חלופת המעצר בביתה של נאדרה טהאה, והציע שתי חלופות מעצר חדשות: האחת - לפיה תחזור המתלוננת להתגורר בדירתה, בפיקוח מתמיד של בעלה; והשנייה - כי המשיבה תשהה בדירת מגורים בעיר העתיקה בירושלים. הוא ציין, כי בשני המקומות אין אפשרות לאיזוק אלקטרוני.

11.       סבורני, כי אין כיום חלופת מעצר הולמת שתבטיח את מטרת המעצר, ואשר תפיג את הסיכון הנשקף מהמשיבה; ומשכך, אין מנוס מלהורות על מעצרה עד לתום משפטה. כאמור, בהחלטותיי הקודמות נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיבה שיש בהן סיכוי סביר להרשעתה בעבירות המיוחסות לה, וכי קמה נגדה עילת מעצר, זאת נוכח הסיכון הנשקף ממנה לביטחון הציבור, ובפרט כלפי בתה המתלוננת. הסיכון נשקף בראש ובראשונה מהתעוזה העבריינית שהפגינה המשיבה, עת נשאה נשק שלא כדין, ירתה לעבר בתה, מעל לראשה, והשמיעה כלפיה איומים חמורים. הסיכון האמור הנו גבוה נוכח קווי אישיותה של המשיבה המתוארים בתסקיר, ובין-השאר - ההתרשמות לפיה מדובר באישה מניפולטיבית, הנוטה להתנהגות אימפולסיבית ותוקפנית. הסיכון האמור הנו מוגבר שבעתיים, לאור העובדה שהמשיבה הפרה ברגל גסה את תנאי השחרור בערובה, בכך שעזבה את דירתה של נאדרה טהאה בבית צפאפא, שם הייתה אמורה לשהות בתנאי "מעצר בית" עד למתן החלטה אחרת, וחזרה להתגורר בביתה בעיסוויה - זירת העבירות - לתקופה ממושכת של כחודש וחצי. זאת ועוד, התעוזה שבהפרת תנאי השחרור בערובה, לוותה בהצהרותיה הכוזבות של המשיבה בבית-המשפט, לפיהן התגוררה כל העת בבית צפאפא. הפרת תנאי השחרור בערובה מקימה עילת מעצר עצמאית מכוח סעיף 21(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. מכל מקום, חלופת מעצר מותנית במתן אמון בנאשם שיקפיד לקיים אחר תנאי השחרור בערובה. המשיבה אינה ראויה לאמון שכזה, לנוכח ההפרה הבוטה של תנאי השחרור בערובה, והכחשתה הכוזבת את דבר ההפרה.

שירות המבחן אמנם לא פסל את האפשרות, לפיה תשהה המשיבה בחלופת מעצר הולמת של "מעצר בית", תוך פיקוח הדוק ורצוף, בשילוב עם גורם פיקוחי הכרחי נוסף של איזוק אלקטרוני. אינני נדרש כיום לבחון חלופת מעצר שכזו, הואיל וחלופות המעצר האחרונות שהוצעו על-ידי ב"כ המשיבה, אינן הולמות כלל ועיקר, ולו מן הטעם שאין בחלופות שהוצעו אפשרות להתקנת איזוק אלקטרוני; מה-גם, שדין ההצעה לחזור לדירת המגורים בעיסוויה להידחות על הסף, בשל העובדה שמדובר בזירת העבירה שממנה יש להרחיק את המשיבה, ומקום שהמשיבה  בחרה לחזור אליו תוך עשיית דין עצמי אגב הפרת תנאי השחרור בערובה.

12.       סיכומם של דברים: נוכח הסיכון המוגבר הנשקף מהמשיבה, הנלמד ממעשיה ומדפוסי אישיותה, היעדר חלופת מעצר הולמת שתפיג את הסיכון, ההפרה הבוטה של תנאי השחרור בערובה תוך כדי ניהול ההליכים, כמו-גם המלצת שירות המבחן בתסקירו האחרון - אין מנוס ממעצרה של המשיבה. אשר-על-כן, תיעצר המשיבה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדה בת"פ 6692-03-11.

            לאור מצבה הבריאותי של המשיבה, כמפורט במסמכים הרפואיים שהוצגו על-ידי בא-כוחה, ידאגו רשויות המעצר להפניית המשיבה לבדיקה על-ידי רופא מתקן המעצר.

ניתנה היום, י"ג בסיוון תשע"א, 14 ביוני 2011, במעמד ב"כ המבקשת והמשיבה ובא-כוחה. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: